סיפור אישי על "הארה קטנה"
לפני מספר שנים אושפזתי בבית חולים "מאיר" לאחר שסבלתי כאבים חזקים באגן, שהתבררו כדלקת בחצוצרות. הרופאים אבחנו חצוצרה אחת סתומה לגמרי והשנייה סתומה למחצה. הם החליטו לאחר מספר ימים לנתח ולהוציא את החצוצרה הדלוקה ואולי גם אם צריך, כך נאמר לי, יוציאו את השנייה. יחד עם זאת הסבירו לי שאין באפשרותי להרות בעתיד ולכן כדאי שאתחיל לשקול טיפולים.
כשהתעקשתי ואמרתי שטרם ניסיתי להרות אי פעם ואולי כדאי קודם לנסות לפני ששוללים זאת, הנהנו בראשם הרופאים והודיעו ש"חבל על הזמן". פניתי לעוד מומחים בתחום, שלמתי כסף רב אך כולם חזרו על אותה תשובה "אין סיכוי להריון רגיל, צריך לנתח ולהתחיל בטיפולים".
למרות הכאב הפיזי וחוסר האונים היה קול בתוכי שחשב אחרת. קול שבטח ביכולות הגוף לרפא את עצמו והתנגד לדרך אחרת.
ביום הניתוח קמתי בבוקר בידיעה ברורה שאני הולכת הביתה ומתחילה לקחת אחריות על גופי בריאותי. חתמתי על שחרור ויצאתי אמנם עם כאבים אך בתחושת הקלה גדולה ועם התרגשות על הבחירה.
למחרת התחלתי לטפל בעצמי השתמשתי בכל הידע שהיה בתוכי. טיפול דרך צ'אקרות, דמיון מודרך, קולות, מגע ונשימה, כל מה שיצא. יום יום ישבתי במשך שעה וחצי ודמיינתי את איברי האגן והחצוצרות. נשמתי אליהם, דמיינתי איך אני מנקה את החצוצרות ומטהרת אותן הכנסתי אליהן אור ואהבה. יחד עם הטיפול העצמי הוספתי עזרה בדיקור.
לאחר שלושה חודשים של עבודה יומיומית קיבלתי מסר מגופי שהוא בריא ומוכן להריון. ואכן כך היה, באותו היום הריתי. לא היו אפילו מספר ניסיונות. היה יום אחד שבו ידעתי במדויק שגופי מוכן.
לאחר תשעה חודשים ילדתי בלידת בית את ילדתי המקסימה, וכעבור שש שנים כששוב הרגשתי מוכנה נולד בני האהוב גם כן בלידת בית.
למרות הכאב הפיזי וחוסר האונים היה קול בתוכי שחשב אחרת. קול שבטח ביכולות הגוף לרפא את עצמו והתנגד לדרך אחרת.
ביום הניתוח קמתי בבוקר בידיעה ברורה שאני הולכת הביתה ומתחילה לקחת אחריות על גופי בריאותי. חתמתי על שחרור ויצאתי אמנם עם כאבים אך בתחושת הקלה גדולה ועם התרגשות על הבחירה.
למחרת התחלתי לטפל בעצמי השתמשתי בכל הידע שהיה בתוכי. טיפול דרך צ'אקרות, דמיון מודרך, קולות, מגע ונשימה, כל מה שיצא. יום יום ישבתי במשך שעה וחצי ודמיינתי את איברי האגן והחצוצרות. נשמתי אליהם, דמיינתי איך אני מנקה את החצוצרות ומטהרת אותן הכנסתי אליהן אור ואהבה. יחד עם הטיפול העצמי הוספתי עזרה בדיקור.
לאחר שלושה חודשים של עבודה יומיומית קיבלתי מסר מגופי שהוא בריא ומוכן להריון. ואכן כך היה, באותו היום הריתי. לא היו אפילו מספר ניסיונות. היה יום אחד שבו ידעתי במדויק שגופי מוכן.
לאחר תשעה חודשים ילדתי בלידת בית את ילדתי המקסימה, וכעבור שש שנים כששוב הרגשתי מוכנה נולד בני האהוב גם כן בלידת בית.
סיפורי לא מתיימר לדרך מסויימת. בשבילי רגע של בחירה, אולי קפיצה קוונטית או שינוי דפוס. חשתי רצון לשתף, אולי בדרך כלשהי יוכל להביא מזור למישהי.