בשישי בבוקר אני מתעמלת,

מאז הקורונה בזום,

שישי הוא תמיד יום עמוס, קניות, סידורים אחרונים לשבת,

תמיד יש עוד מה לעשות בשישי בבוקר,

בהתחלה המחשבות שלי היו מתרוצצות לכל עבר, תוך כדי תנועה הייתי חושבת מה עוד צריך לעשות היום,

עם קושי גדול להתנתק, להיות ברגע, הייתי בשיעור אבל גם הייתי במקומות אחרים במחשבות,

אבל דווקא שם גיליתי, שלהתאמן להיות ברגע דווקא בזמן שהוא לחוץ ועמוס, כמו שישי בבוקר, מביא איתו למידה ואיכות של נוכחות, של הקשבה,

לאט, לאט עם השנים למדתי להניח את מחשבותי בשק ולהשאיר אותן מחוץ לחדר הסטודיו של מורתי המופלאה גלית גלית אלמוג צור

השק תמיד חיכה לי מחוץ לסטודיו כשסיימתי.

ועכשיו ימי שישי בבוקר, מאז הקורונה אני מתעמלת בסלון הביתי שלי, דרך הזום, לא מוותרת, גם כשצריך עוד משהו לשבת,

ומדי פעם עוברים בני הבית, מחפשים את דרכם למטבח,

הכלבה מגיעה ורוצה להצטרף לשיעור,

ואני מוצאת את דרכי להקשבה פנימה, להיות ברגע, לנטרל רעשים חיצוניים,

להקשיב לנשימה, לגוף,

החיים מלאים רעשים, מחשבות, זכרונות, דאגות לעתיד, על מה שאולי יקרה ואולי לא, אבל ברגע הנוכחי, יש שקט מדהים ושלווה, יש שם שמחה, יש שם שפע, יש שם הכל,

הקורונה הביאה איתה התבוננות פנימה, רעשים, דאגות, עליות וירידות,

אתגרים עם הילדים,

כמה חשוב ללמוד להטעין את עצמינו , ללמוד להיות נוכחים, פה ועכשיו, להתחבר למרכז שלנו פנימה,

כמה חשוב לעצמינו, לאושר שלנו, לרווחה הפנימית, לאפשר נשימה שמרחיבה את החיבור לנשמה,

כשמתרגלים לומדים שאפשר גם בעוד מקומות, להיות בנוכחות מלאה, שק המחשבות יחכה לנו,

כמה חשובה הנוכחות לילדים שלנו ולבני הזוג, להיות נוכחים אתם, במלואנו, במאה אחוז, בלי מחשבות בראש תוך כדי על מה צריך עוד לעשות,

להיות בהווה, לנשום, להקשיב, 100 אחוז נוכחות.

אורית